שירת דבורה:
דוגמה אחת למשקל פואטי בתנ"ך

משקל פואטי בשירת דבורה

משה דוד קאסוטו (1951-1883), ציין שבתנ”ך, כמו גם במיתוס האוגריתי, הבבלי ואולי גם היווני, יש דפוס של שישה מופעים דומים החוזרים אחד אחרי השני ואחריהם מופיע דבר שביעי שונה. דפוס מעין זה נמצא בסיפור בריאת העולם שנברא בשישה ימים וביום השביעי קרה משהו שונה – מנוחה, או בכיבוש יריחו שביום השביעי נעשו פעולות טקסיות שלא נעשו בששת הימים שקדמו לו. בבדיקה שערכתי בשירת דבורה (שופטים ה’), עלה כי דפוס זה של שישה מופעים דומים חוזרים ודבר שביעי שונה קיים גם כאן. הוא מופיע בהקשר למשקל הפואטי במחצית הפותחת של פסוק י”ב במרכז השירה.  פסוק מיוחד שבו דבורה קוראת לעצמה להתעורר ולשורר:

את המשקל הפואטי של תחילת הפסוק, אני מציין על פי מספר ההברות בפסוק בתרשים הבא:

אפשר לציין מבנה מספר הברות זה בתרשים הבא:

מבנה: שש מילים בנות שתי הברות החוזרות, משהו שביעי שונה

מספר סידורי: 1 2 3 4 5 6 / 7

מספר הברות: 2 2 2 2 2 2 / 1                

המילים: 

עו-רי  עו-רי  דבו-רה   עו-רי  עו-רי  דב-רי   /   שיר  

חוזרים כאן מופעים של שש מילים בנות שתי הברות והמילה השביעית בת הברה אחת בלבד (‘שיר’). גם באותיות הפותחות, בנוסף ישנה כאן חלוקת הפסוק לשלוש מילים ראשונות, חזרה  בשלוש המילים הבאות עם שינוי במילה אחת, אך עם הקבלה באותיות הפותחות, ובמילה השביעית שוני מובהק  במשקלה ובאות הפותחת שלה:

ע+ע+ד, ע+ע+ד, ש

הקבלה זאת מתבטאת גם במילה הזהה ‘עורי’ (החוזרת פעמיים ברצף) הפותחת את שלוש המילים הראשונות ואת שלוש המילים הבאות. ההקבלה היא בין שני חצאי מחצית הפסוק, כמו גם דמיון מצלולי בין המילה השלישית ‘דבורה’ למילה השישית בפסוק (והשלישית במקטע): ‘דברי’. ההקבלה היא פואטית כי נדמה שיש כאן אנאפורה (מילת פתיחה חוזרת), ההקבלה היא גם אליטרציה (תחילת מילים חוזרות) וגם תקבולת שיוצרת סימטריה. נוסף על התבנית המשקלית עליה דיבר קאסוטו, מצאתי שמאפיינים אלו הם מאפיינים של השירה השקולה בתנ”ך. 

לסיום, נראה שדפוס משקל הברות בתבנית של שישה מופעים זהים משקלית ודבר שביעי שונה – שזיהיתי בשירה המקראית לא מתאפיין רק באותיות הראשונות של המילים או במילים עצמן, אלא גם בתוכן השיר: המילים ‘עורי עורי דבורה’ הם קריאה למבצעי השיר לומר, לדבר או לשיר טקסט שהוא מיוחד במשקלו ובמאפיינים נוספים שלו – בין אם אלו הם הלוויים הקוראים לעצמם ‘הללוהו’, האויב המצרי בשירת הים האומר לעצמו מהן תוכניותיו ‘אמר אויב ארדוף, אשיג אחלק שלל’, או דבורה הנביאה הקוראת לעצמה להתעורר ולדבר שיר. עם זאת, פרשנות התוכן בתנ”ך בהקשר לשירה השקולה הוא נושא בפני עצמו שראוי למחקר נפרד, שלא התמקדתי בו במסגרת ספרי זה.